בשוק האמריקאי שבו טסלה משווקת כבר משנת 2014 יש טסלות מודל S שחצו את קו ה 500 אלף מייל ואף יותר כשבריאות הסוללה עומדת על מעל 80%.

מאז שתעבורה ימית אשדוד הפכה לחברה כיהנו בדירקטוריון שלה נציגי עובדים כושלים ורופסים ששירתו את יור החברה ואת המנכל.

שוב ההסתדרות מקשקשת בזנב. היא הרעה החולה של הכלכלה ומנסה להצדיק את קיומה ע"י מתן גיבוי לשני אנשים יהירים שמתחבאים אחרי "החלטה מיקצועית".

תעבורה ימית חיפה, אין עשן בלי אש. קראו היטב את כל התגובות להתנהלותכם. אתם את דעת הקהל הפסדתם והרווחתם זאת "ביושר".

בעוד כשבנמל אשדוד מוקירים את העובדים, בתעבורה ימית אשדוד מקבלים נעליים לראש.

עכשיו כולם רואים את מה שאמרנו מהתחלה, אסור היה לנו להסכים למעבר מנמל אשדוד, קיבלנו חברה טובה עם מנכ"ל כושל שמנוהל על ידי מזכירתו שהיא מינוי פוליטי של מירי רגב.

חבל שחבורה של מתנשאים העבירה אותנו ועכשיו אנחנו נלחמים לקבל את מה שהגיע לנו לפני שלוש שנים, הבונוס.

שלא לדבר שלא ראינו את המנכ"ל מתחילת המלחמה (אם מורידים את הפיצה שאהרון הביא למחלקה), שאר העובדות חבויות בבית.

לשאלה של אהרון, מדוע יצרני המכוניות לא מאריכים את האחריות על הסוללות אין לי תשובה, אוכל רק לנחש, הניחוש שלך טוב בדיוק כמו שלי.

אחד ממכרי רכש השבוע רכב חשמלי, לא זול, מתוצרת גרמנית, על הסוללה קיבל אחריות ל-8 שנים על כל הרכב רק ל-3 שנים. גם לכך אין לי הסבר.

אותו יחס שמפגינים הנתבים בחיפה ללקוחות הנמל, הם מפנים כגילדה סגורה לרב חובל הנמל, איש שהוא מלח הארץ ושהם עוד רחוקים מללחך את רגליו.

כל הפילוסופיות והתיאורים הדרמטים שייכתבו על ידם בטורים אלו על מעשי גבורתם, לא יעלימו את הסלידה, הבוז והתחושה שתוארו היטב בכתבה המרתקת על משמעות ההתנהגות הזאת בהיבטיה המשפטיים והתפעוליים.

אגב, חלק לא מבוטל מכותבי התגובות ולקוחות הנמלים בילו במהלך המלחמה הזאת במקומות בהרבה פחות נעימים מסולמות האוניות ובודאי שלא שהו בממ"ד ובחיק משפחותיהם כל יום יומיים לאפטר של יומיים שלושה.

לא צריך לתאר לכבוד האדמירל הסופר מה זה לחיות בתוך נמ"ר במשך עשרה ימים (כולל מתנדבים שעברו מזמן את גיל מילואי החובה).

תתביישו לכם ושום תגובה שתעלו לא תעלים את התחושה הכבדה על מעשיכם.

לנתב הצעיר: זה עדיין לא משנה את המציאות העגומה שלכם. כל מילה שנכתבה עליכם היא האמת.

אין ספק שמאז ומתמיד היתה מחלוקת בין תפקוד הנתבים בפועל וההחלטות השרירותיות שלהם לבין המציאות הנדרשת.

ההבדל היה שבזמנו ניתן היה לעשות חישוב מוערך מתי יתקבל שירות הניתוב שכ"כ ייחלו לו והיה איזשהו טיים פריים שניתן היה לאמוד..

היום, אף אחד לא יודע מתי האונייה שלו תיכנס וטווח הסטייה גדל משעתיים שלוש ל-7-8 שעות יותר. משמרות שלמות מתבזבזות.

וברגע שיש רוח מעל 15 קשר הלב בכלל מתחיל לרעוד.

ראשית - השילוב של החברה החדשה (או פשוט "מחלקת ים החדשה - ללא כל פיקוח").

עבודה "לפי התור התפעולי" (שלא תעז להתלונן על חלונות כי "אין דבר כזה" (אז תפתרו את זה כבר אנשי רספן. תזיזו את עצמכם. יש פגיעה מספיק קשה כבר - אבל זה נושא אחר) הם פשוט קטסרופה.

שנית- נתבים חדשים שפשוט לא מכירים אחרת, לא מחוברים לתעשייה ולא מבינים את החשיבות.

שלישית- ווטרו הביא מהבית את גישת ה"מי שלא עושה לא טועה" אותה הוא כל כך אהב בתור סמנכ"ל כספים בנמל חיפה וברכבת.

לנתב הצעיר: לא מגיע לכם כלום. זאת חובתכם עפי דין (מפעל חיוני) וגם עפ"י בית המשפט שאמר את דברו.

אתם ממשיכים להתנהג כמנופחי חזה שחושבים שאתם יכולים להכתיב את מבוקשכם.

נהנה לקרוא את הכתבות שלך, אבל הפעם אני גם מגיב. אתה אומר שהצרכן לא מאמין בסוללות. זה נכון אבל יותר ממנו לא מאמין יצרן המכונית. למה?

כי אם לטענתך הסוללה מחזיקה 15 עד 20 שנה למה היצרן מעניק רק 8 שנות אחריות?

לכל המגיבים שעיניהם צרה על חברת תעבורה ימית. העובדים צריכים להדליק משואה ביום העצמאות על סיכון חייהם בימים אלו וכל מי שמנסה לטפס על אירוע נקודתי של מחלוקת לגיטימית זה או אחר סופו שיתאכזב.

מי הנתב שסרב להכניס את האונייה? האם אותו הנתב שסרב בפעם הקודמת? ביה"מש קבע כבר את חובת הניתוב אז מדוע רספ"ן אינו קונס את מח תעבורה ימית חיפה?

נושא תעבורה ימית, הרפורמה ובעיקר ניהול חברות התעבורה הימית הוא אחד הכואבים בנמלי ישראל.

זה לא רק הנתבים, זה גם ניהול כושל של ההנהלות, הפקרות בכל הקשור לגביית כספים וחוסר שקיפות.

ואם כבר בנושא הנתבים - לא רק שהם מחליטים ברמה היומית אילו אניות לא יקבלו שירות בטענה של "החלטת נתב", הם אינם פועלים על פי התור התפעולי, וחלילה להתלונן, למקרה שאותה אונייה ואותה חברה "יענשו".

שניידר/לוי: אתם "חכמים" על הגב של הלקוחות. צמצמתם /הורדתם את רמת השירות, הרעתם את התנאים ללקוחות ועכשיו מאדירים את היחצנות שלמעשה פוגעת בכם.

כתבה יפה ונכונה מאוד - מיזוג צים הינו אכן הזדמנות פז למשלחים לקטוף לקוחות - ואפרט את הסיבות, בעיקר כמשתמש הפאג באירופה וארה"ב ומשתמש צים....(כמשלח בינוני פלוס).

צים לאורך שנים רבות פעלה בתפיסת עולם שלקוח בית-אצלה עדיף על לקוח דרך משלח...משלח יכול לנתב את הפעילות דרך חברות אחרות ולקוח בית - שחיי ישירות מול צים ומקבל את האשראי שלו מצים - הרבה יותר בטוח/

לפיכך צים מכרה ללא בושה ובכל הזדמנות שראתה לנכון ישירות ללקוחות במחיר הקניה של המשלח או פחות.

נכון שצים לא היו מלוכלכים כמו MSC ישראל, שלהם אין גבולות, אבל התחרו ישירות במשלחים על הפעילות...

לחלק מהמשלחים זה התאים, לא לתת אובליגו ללקוחות על ההובלה ולהתפרנס רק מהעלויות מסביב, לכן זה עבד היטב...

הפאג לא מתעסקים בזה, הם חברה ללא נשמה, הם ביזנס קר - לקוח בא לקוח הולך. לא ממש מתעסקים בקטנות ואין להם ממש "שרות לקוחות".

הם סוגרים חוזים רק עם ענקים אירופאים או סינים-מקומיים גדולים. משלחים בינונים לא מענינים אותם ובכלל, השירות שלהם בהתאם...

הכל דיגיטלי, עובדים מתחלפים כמו בתחנת רכבת. רוצה נשמה? חפש אצל כלב ים....

עובדי צים כבר מבינים שבכל המקומות שיש בהם תחנות האפג גדולות, הם לא ישארו.

אז בחו"ל שכירי צים מחפשים כבר את הדרך החוצה למקום בטוח יותר

וצים לא תגייס או לא תוכל לגייס בשנת המיזוג עובדים... אז ברור לכולנו שהם רצים בהתלהבות רבה במורד מדרון חלקלק - זו והזדמנות טובה לנו המשלחים שרוצים בזה.

לא שבהובלה לארץ יש פתרונות טובים יותר מצים - לא, אין, וכנראה לא יהיה יותר, אבל בקווים אחרים לקוחות חכמים כבר מתדפקים על דלתותינו בשאלות ותהיות.

כל מילה בסלע! אם הנתבים הפרו הסכם (וזאת לא בפעם הראשונה) וכמו שהם מפרים צווים /תקנות כך גם הריבון יכול לשנות את ההסכם עם חב תעבורה ימית ולבטל את המונופול שניתן להם.

כפי שצויין פעמים רבות, הנתבים הם בריונים שפוגעים בנמל, בלקוחות, ובכלכלת ישראל.

ההסתדרות היא הרעה החולה (ולכאורה המושחתת) של הכלכלה. מנכל תעבורה ימית הוא כישלון מהדהד, איש חלש, ללא יכולת ניהולית שהנתבים לא סופרים אותו!

גם רב חובל הנמל מתגלה כחלש ללא יכולת מנהיגות. התוצאה: אנרכיה במח תעבורה ימית! רספ"ן אינו מפעיל את סמכותו ומתגלה כהססן.

מילוי הנמל במכוניות גורם לעובדה שהנמל לא מאפשר קבלת מכולות ריקות, דבר שמקשה על כולם.

גם המסופים העורפיים מלאים כתוצאה מהתנהלות הנמל. הנמל גם לא מאפשר טעינת מכולות ריקות כמבוקש.

מותו, הרבה בטרם עת, של אשל ארמוני, הביא צער עמוק וגעגועים עזים לתקופה שבה האיש הכל כך מוכשר, עם עבר עשיר של תפקידים ציבוריים, בא לקהילת הספנות והנמלים כדי לתרום לה מיכולותיו הרבות. יהי זכרו ברוך.

המכוניות הן סכנה גדולה לבטיחות, במיוחד בזמן מלחמה. לרובן מצברי ליתיום והמשמעות ברורה.

הנמלים מעדיפים לסכן את הסביבה בעבור בצע כסף. רספ"ן גם צריך לשנות את תעריפי האחסנה למכוניות ו/או לשנות את התעריף של אגרת תשתית כך שהכסף יגיע לחנ"י ולא לנמלים ואז הפלא ופלא - לא תראו מכוניות בנמלים.