ירון שלום.
דבריך נכונים ומדויקים. אפרט במעט. מיום הקמת נמלים, לנמלים היו מחלקות מנייה מובנים בארגון, מחלקות עתירות עובדים.
מחלקות אלו ניהלו את המנייה לצרכי הנמלים בלבד, אלא שהם לא העבירו את המידע לסוכני האוניות.
הצורך של הנמלים במנייה, מעבר לתיעוד המטענים שעברו בנמל ומצבם (נזקים), היה שונה מזה של סוכני האוניות. זאת בעיקר פילוח סוגי וכמויות המטענים על פי סוגים וכמויות שיתאימו להסכמי העבודה עם העובדים, לצורך חישובי נורמות ופרמיות בשכר.
כאמור לחברות הספנות לא היה כול עניין במידע הזה.
באמצע שנות ה-50, בהסכם עם לשכת הספנות, ביטלו הנמלים את מחלקות המנייה שלהם (חיסכון כספי עצום). הנמלים סיכמו עם לשכת הספנות שהמנייה בעבור חברות הספנות תשמש גם את הנמלים. בתמורה זיכו הנמלים את סוכני האונייה ב-2.5% מדמי הניטול.
המנייה, כמחווה של שירות לחברות הספנות, סיפקה שירותים גם לנמלים ולא תוגמלה כלל בעבור התוספת. כשרפורמת התעריפים נכנסה לנמלים הם ביטלו, בצעד חד צדדי, את העברת העמלות לחברות הספנות. טענתם הייתה שבחישוב דמי הניטול לפי הרפורמה, הם כבר הביאו בחשבון סעיף זה.
המאמין יאמין. בשורה התחתונה - מיום החלת רפורמת התעריפים, קיבלו הנמלים את שירותי המנייה חינם. חברות הספנות והמנייה לא תוגמלו כלל.