נחום, בהחלט, לראשונה פגשתי בנושא (עולם אחר ממה שהכרתי כאן) לפני 22 שנה כאשר ניהלתי עבור MAE מו"מ עם הטרמינלים בוולנסיה ובגנואה. הסכם על חלונות, על כמויות, איחורים ומערכת של איזונים בין חברת הספנות לטרמינל.

הוותיקים בענף זוכרים את נמלי מערב הים התיכון שהיו ידועים לשמצה וחברות ספנות החלו להדיר רגליהן.

נושא ההכרח כביכול בעתודת ימאים קצונה ודירוגים, אינו ברור עד הסוף. הנושא אמור להבנתי להיות ביטחוני ולא מסחרי.

אם בעלי אוניות אינם רוצים, מבחינה כלכלית, להיות בעלי אניות ישראליות, או בעלי צוותות ישראליים הרי שזו זכותם.

נשארת בעיית הביטחון. במקרה של סיכונים ביטחוניים, אם כעלי אניות זרות לא ירצו להגיע, צריך לוודא שיש מספיק קיבולת של כלי שיט ישראלים, (כולל צבאיים) או זרים שיגיעו.

יש לגייס גיוס המוני של קצונה עם תנאים מועדפים של משכורת גבוהה, להחיות את החינוך הימי, לחדש את הצי העברי תוך 5 שנים , ולעבוד על כך בעדיפות לאומית וממשלתית.

אחרי הרס החקלאות והמאמצים לשקם את הריסותיה, נפל הניסיון הכושל להרוס את פעילות הנמלים.

וודאי שדרוש פתרון לעיכובים ולרמת התפעול הנמלית (במטען הכללי ובתפזורות) אך הדרך לתקן זאת היא על ידי הגדלת התחרות בכל מחיר.

לקבוע מינימום זמן לתפעול זה חלמאי בהמעטה. מה עם בעיות טכניות באונייה עצמה? דוקומנטציה באיחור? משאיות? מזג אוויר? טעינה בעייתית? ועוד אין סוף של סיבות וגורמים אובייקטיבים.

כאמור מוטב שמשרד התחבורה כבר יזיז את עצמו וישחרר את פלונטר המטען הכללי ובהמשך את נושא התפזורות.

לטווח הקצר מאד - שנתיים שלוש - נדרש פתרון זמין וההצעה של רספ"ן אכן נותנת מענה, אבל בהמשך המחסור בנתבים (ובבעלי מקצוע נוספים) יחריף וידרשו פתרונות שיגדילו את פוטנציאל המתאימים.

בשלב ראשון יהיה צורך להוריד את ההתניה של רב חובל עם נסיון ימי ולקחת אנשים עם רקע ימי דל יותר וכפיצוי לבנות להם מסלול הכשרה יעודי (כמו שנעשה במדינות רבות).

במקביל צריך לטפל באופן נחוש ומהיר במספר הפוחת ברציפות של קצינים ימיים, זוטרים ובכירים, אחרת נמצא את עצמנו עם משק ימי משותק.

צריכה להיות הדדיות בין מה שהנמלים מחייבים למה שהם צריכים לעמוד בו כלומר במידה והנמלים מחייבים עבור המתנות מדוע שלא יחוייבו כאשר אין ידיים או כאשר ישנה תקלה וכולם ממתינים לתיקונה?

נמל אשדוד מגדיל אך לעשות בכך שכאשר יש מטענים אשר הינם מטעני נפח הם מחייבים מה שנקרא עבודה מיוחדת וקובעים כי המטען צריך להטען או להיפרק בקצב של 100 טון שעה

כל חריגה מכך תחוייב כעבודה מיוחדת, חיוב שדרך אגב אינו מופיע כלל בצו התעריפים ואין לזה סימוכין בשום מקום, מדוע אם כך אין חיוב הפוך? מדוע אונייה שבאה לפרוק 5,000 טונות מטען בצובר ויש מספיק משאיות צריכה לעמוד בנמל 4 ואף חמישה ימים כי יש חוסר בכוח אדם, צריך להיות קצב פריקה ללא ספק אבל צריכה להיות גם סנקציה שכאשר לא עומדים בזה אז משלמים וזה נכון לשני הצדדים.

ההחלטה מגוחכת, מזכירה את: "אם אין לחם שיאכלו עוגות", או אם החזאי מודיע על 40 מעלות בצל "שלא ישבו בצל".

מחליטי ההצעה הזו אם הם רוצים באמת להקל על התור התפעולי ולא לזרוק החלטות פופוליסטיות, צריכים למנות בעל מקצוע שמגיע מתחום תפעול טרמינלים.

להבין, שיש יותר מצוואר בקבוק אחד. הבעיה אינה רק חוסר בידיים עובדות. קימות בעיות נוספות במשק שגורמות להמתנות אניות:

מחסור במשאיות, מחסור בנהגי משאיות, מחסור בשטח אחסנה אצל חלק מהיבואנים, העדפה לפריקה בנמל מסוים ועוד.

אקדים ואומר שאי אפשר להכריח נמל פרטי לפעול על פי זמנים מוכתבים ואולי לגרום לו להפסד.

לא אתפלא באם זו יוזמה שמטרתה לקדם פיתוח רציפים ואף בנית רציפים/נמלים חדשים נוספים.

להדיוטות- אנחנו- שלא יודעים בדיוק מה התהליך של פריקת האוניות אבל סובלים מאיחורים בהספקת סחורות או לחלוטין הפסדים עקב אונייה שלא נפרקת בזמן סביר ואנו משלמים סכומי עתק על השהיות- ואז קוראים את ההתכתשות הבלתי פוסקת של עובדי הנמלים בינם לבין עצמם- בינם לבין המעסיק שלהם ובינם לבין הלקוחות המשלמים ואנו מבינים שמישהוא - עושה עלינו חגיגה.

לאבי אדרי המלך, תודה לאלון ווייס הנסיך, תודה לבראזני הנסיכה

ראשית אין מחיר לחוזה ארוך טווח יש מחיר לחוזה מול בעל מטען מסויים. תלוי בהיקפי ההובלה, בכימיה אישית, באיזור סחר, בתקופה. הרבה מאד פרמטרים.

בהחלט צודק הכותב המכובד ותלונתו על הדיווח והמצב בנמלים. מהראוי היה לסתום את הפה בכלל לכל התקשורת שלא תדווח על שום דבר, כתב טוב זה בהחלט כתב דומם או מלקק, בטח לא כזה שמדווח עובדות.

מחשש לנקמת האדמירל המצוחצח והמכובד (המוכרת כבר מהעבר) התגובה היא ללא שם, מי רוצה להסתכסך עם השולט בגורל האניות ולנזק בעסקיו?

ולעניין הרגולטור, של נעליך כשאתה מדבר עליו, מציע בחום שתשאיר את התלונות שלך לכנס המחזור שלך בבית הספר.

למה לשלוח במשאית? מה שזול בסוף יקר שילחו באונייה.

ממורמרים דואגים ללכלך בכל הזדמנות, אבל בפועל חברת תעבורה ימית עובדת מסביב לשעון והלקוחות מרוצים ומרעיפים שבחים.

הייתי שמח אם השרים הממונים על משרדים ובכללם ובעיקר משרד התחבורה, היו מנסים להצטיין ופועלים יותר בעניינו של המשרד ובטובת התושבים - משתמשי הדרך ומוכי תאונות הדרכים.

לא כל דבר יכול לשמש במה לניגוח סתמי בממשלה. זה שהיא במרוקו אומר שהיא לא עושה עבודה טובה? זה שנתניהו בוושינגטון ולא מחבק את החטופים ישר כשמגיעים לארץ אומר שהוא לא חושב על המדינה ולא דואג לפתור את הבעיות האסטרטגיות של המדינה